שלום לכם, אני מרקו פולו!

שלום לכם, שמי מרקו פולו.

אני גר בונציה, איטליה. נולדתי בשנת 1254. עכשיו השנה היא 1271 ואני בן 17.

לאבא לשלי קוראים ניקולו ולדוד שלי קוראים מפאו. הם עובדים יחד במסחר עם ארצות המזרח.
מאז שהייתי ילד קטן אבא שלי יצא למסעות בארצות רחוקות כדי להביא סחורות לאיטליה. לפני שלוש שנים אבא והדוד שלי חזרו ממסע ארוך לסין, שם הם נפגשו עם מלך סין. המלך ביקש מהם שיחזרו שוב לסין כדי ללמד אותו על המדע ועל החיים באירופה. עכשיו הם מתכננים את המסע חזרה.

כשהייתי ילד תמיד חלמתי להיצטרף אליהם למסע. עכשיו אני בן 17 ואבא החליט שאני אצטרף למסע לסין! אני מאד מתרגש!

אנחנו מתכננים להגיע לממלכת סין, שנקראית קתאי, ולהביא משם סחורות מיוחדות ויקרות חזרה לאיטליה. המסע יהיה ארוך, אבל אני כבר לא יכול לחכות לצאת לדרך.

יוצאים לדרך!

היום בבוקר מוקדם יצאנו לדרך והפלגנו מהנמל של ונציה. 

אני כותב לכם עכשיו מסיפון הספינה. יש לי בחילה בגלל הגלים הגבוהים, אבל אבא אומר שאני אתרגל עוד מעט.

הספינה שלנו היא ספינת מפרשים. צרפתי כאן תמונה של הספינה שלנו:

הביקור בארץ ישראל

סוף סוף הגענו לארץ ישראל, ארץ הקודש. ירדנו לחוף בעכו. מאד התרגשתי לרדת מהאוניה. נשארנו כאן כמה ימים, בקרנו גם בירושלים הקדושה, והמשכנו בהפלגה לטורקיה.

זוהי עכו:

מטורקיה לפרס

הגענו לטורקיה. כאן נפרדנו מהספינה. אבא קנה גמלים וארגן שיירה. מכאן נעשה את כל הדרך לפרס על גב הגמל.
אנחנו ממשיכים מזרחה ודרומה למפרץ הפרסי, מקום שנקרא הורמוז.

הנה ציור שלנו בשיירת הגמלים:

חוצים את מדבר גובי

אנחנו נמצאים בהורמוז במפרץ הפרסי. אבא ודוד שלי הלכו לחפש אוניה חדשה כדי שנפליג לסין, אבל דוד שלי אמר שכל האוניות בנמל במצב רעוע ולא כדאי לקחת סיכון. בשל כך החלטנו לעשות את שארית המסע דרך היבשה עם הגמלים. זאת אומרת שנצטרך לעבור דרך מדבר גובי. מדבר גובי הוא גדול מאד ומסוכן מאד. המסע במדבר מפחיד אותי מאד, אבל אין דרך אחרת להגיע לסין. אני אהיה חייב להתגבר.

הנה תמונה של השיירה שלנו במדבר:

וזו תמונה שלי במסע במדבר:

הפגישה שלי עם מלך סין

עברו שלוש שנים ואני עכשיו בן 20.
סוף כל סוף הגענו לסין, לעיר ביג'ינג. כאן הארמון של קיסר סין קובלה חאן.
כך נראית הכניסה לעיר בייג'ין:

הארמון מרהיב ביותר. ערכנו לנו שם קבלת פנים יפה.
קובלה חאן קיבל אותנו בשמחה רבה. הוא ציפה לראות 100 אנשים מלומדים והוא התאכזב שלא הגיעו. אבל הוא מאד התרשם ממני - שאני יודע לדבר הרבה שפות ולספר סיפורים מרתקים על המקומות שבקרנו בהם בדרך לפה.
אני מקווה שנתחבר מהר ושיהיה לנו קשר טוב.
הנה ציור של קובלה חאן:

הנה כמה תמונות של הפגישה הראשונה שלי עם המלך:

אני השגריר!

עברו כמה שנים ואני כבר בן 30. בזמן שעבר קובלה חאן המלך מינה אותי להיות השגריר שלו בסין.
התפקיד שלי הוא לבקר ברחבי הממלכה במשימות שונות עבורו. המסעות שלי ארוכים, אני נוסע בכל סין למקומות רחוקים ומכיר אנשים עם מנהגים שונים.

במהלך המסעות שלי ברחבי ממלכת סין ראיתי דברים חדשים ומדהימים. לדוגמה: ראיתי שהסינים משתמשים בשטרות כסף במקום במטבעות או גושי זהב. ראיתי ששולחים דברי דואר עם שליח ברגל או על סוס בהתאם לחשיבות שלו.
ראיתי איך מייצרים בדים יפים מחוטי משי, וכל מיני מאכלים מוזרים וטעימים.

הנה אני לבוש בתלבושת מקומית:

הגיע הזמן לחזור הביתה

עברו הרבה שנים. עכשיו אני בן 37. אני חי בסין כבר 17 שנים.
ככה אני נראה היום:

אבי, דוד ואני החלטנו לחזור לאיטליה בגלל שקובלה חאן כבר זקן מאד. אנחנו חוששים שאם הוא ימות, לא נוכל לעזוב עם הרכוש הרבה שצברנו במהלך השנים. לכן ביקשנו רשות המהלך לעזוב את סין ולחזור הביתה.
המלך לא רצה שנעזוב אבל הסכים לבקשה לנו.
הוא ביקש שבדרכנו נלווה את הנסיכה קוקצ'ין לפרס, שם היא תתחתן עם נסיך פרס.
הנסיכה מאד יפה ואני אשמח ללוות אותה לחתונה שלה.
הנה צילום של הנסיכה קוקצ'ין:

כאן אנחנו מטיילים יחד בארמון:

אני חושב לקחת איתי הביתה הרבה דברים: פסטה - ספגטי, גלידה, פיצה, בדי משי.

המסע הביתה

המסע הביתה נמשך שנתיים.
הפעם לא היינו צריכים לעבור את מדבר גובי בשיירה כי הקיסר נתן לנו אוניות מעולות. הפלגנו לכיוון מערב, הקפנו את הודו והגענו להורמוז במפרץ הפרסי. המסע היה מאד קשה והרבה אנשים מתו ממחלות באוניה. תודה לאל שאנחנו הגענו בשלום.
מהמפרץ הפרסי המשכנו לטורקיה ומשם לונציה.

הגענו הביתה בשנת 1295, 24 שנים אחרי שעזבתי את ונציה.

הנה המפה של המסע שלי לסין וחזרה - אם תלחצו על המפה תגיעו לאתר שמראה את מסלול המסע שלי:

אני בשבי...

עברו שלוש שנים מאז שחזרתי לונציה. אתם בטח לא יודעים למה אני בשבי, אז אני אספר לכם.
השתתפתי במלחמה בין העיר שלי ונציה והעיר גנואה. בקרב תפסו ולקחו אותי בשבי.
אני כבר שנה בשבי ואני עומד להשתחרר בקרוב. 
בתא שבו אני שבוי פגשתי את את רוסטיצ'לו שהוא סופר. סיפרתי לו את סיפורי כי היה לי מאד משעמם והוא הציע שיכתוב ספר על מסעותי והרפתקאותי. ככה הזמן עבר בסבבה.

הנה תמונה שלי ושל רוסטיצ'לו בכלא:

סוף הסיפור

אני כבר מבוגר עכשיו. ככה אני נראה היום:

ספרי היה להיט גדול! הוא תורגם להרבה שפות ונמכר בהרבה עותקים. איזה כיף!!
מסתב שהרבה אנשים באיטליה ובכל אירופה מתעניינים בסיפוריי על המזרח הרחוק.
הפכתי להיות מפורסם.
נכון שלא הייתי האירופאי הראשון בסין, אבל אני הכי מפורסם!
הדרך אותה עברתי לסין נקראת עכשיו דרך המשי - משי, חרסינה ועוד הרבה סחורות מגיעות לאירופה מסין בדרך הזו.

יש אנשים שחושבים שהמצאתי הכל ואני מגזים בסיפורים שלי.
אבל אתם יודעים שהכל היה אמת ולא סיפרתי אפילו חצי ממה שראיתי.

הנה סרט קצר על ההרפתקאה שלי במזרח:

להתראות חבר'ה.

הסוף!